לוי נ' ריינבו ג'יפסי בע"מ ואח'

פסק דין

פסק דין

פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' אושרית מימה לוי (להלן: "התובעת") בעקבות סיום העסקתה בחברת ריינבאו ג'יפסי בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") ונגד הגב' שרון בר-לב (להלן: "הנתבעת 2") אשר על פי הנטען בכתב התביעה, היא בעליה של הנתבעת 1 - לפיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום 85,000 ₪.

את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ובטענות התובעת; משם נפנה לבירור המחלוקות העובדתיות שהן בלב פסק דין זה; כפי שיפורט להלן.

הצדדים:

1.התובעת, הגב' אושרית מימה לוי, בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה, התקבלה לעבודה כמוכרת בסניף של חברת ריינבו ג'יפסי בע"מ באשדוד, ביום 21.3.2010.

2.הנתבעת 1, חב' ריינבו ג'יפסי בע"מ, היא חברה בע"מ לעיצוב ייצור ומכירה של בגדי נשים; ובמהלך העסקים הרגיל מפעילה נקודות מכירה (סניפים) ברחבי הארץ.

3.הנתבעת 2, הגב' שרון בר-לב, היא המעצבת הראשית של הנתבעת 1 ופעילה בארגון והפעלת נקודות המכירה.

4.יחסי עובד מעביד בין הצדדים, הסתיימו בפיטורי התובעת ביום 11.4.2010.

התביעה:

5.בתביעה נשוא פסק דין זה טענה התובעת, כי את ההחלטה לפיטוריה קיבלה הנתבעת 2 ללא הליך שימוע, בשל היותה בהיריון. על רקע זה טענה התובעת, כי פיטוריה מהווים הפרה של הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988, ומכאן שהיא זכאית לפיצויים מהנתבעות שתיהן יחד ולחוד בגובה הפסד ההשתכרות עד למועד הלידה המשוער ול-60 יום שלאחריה; ולפיצויים על נזק לא ממוני ללא הוכחת נזק – סה"כ סכום של 85,100 ₪.

6.אין בדעתנו להאריך בהצגת טענות הנתבעות. די לציין כי לטעמן של הנתבעות פוטרה התובעת בהליך נכון ומשיקולים ענייניים, בהחלטה שקיבלה מנהלת סניף אשדוד, הגב' עופרה ניסים – ומכאן כי דין התביעה להידחות לגופה.

הנתבעת 2 הוסיפה, כי אין בסיס לתביעה האישית אשר הוגשה נגדה, מקום שהיא עצמה איננה בעלת מניות ופעולותיה במסגרת הנתבעת 1 הוא במסגרת היותה עובדת בנתבעת 1.

7.יוצא מכאן כי במוקד התביעה נשוא פסק דין זה מחלוקות בעובדה המתייחסות למעמדה של הנתבעת 2 בנתבעת 1, למניעיי הפיטורים ולהליך הפיטורים. אשר על כן בשלב זה של פסק הדין נפנה לבירור העובדות והן כדלקמן.

העובדות:

8.כמצוין לעיל, הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בעיצוב, ייצור ומכירה של בגדי נשים והדוגלת בהעסקתן וקידומן של נשים. עובדה זו מקבלת ביטוי בהעסקתן של 58 נשים מתוך 60 עובדים אשר הועסקו על ידי הנתבעת 1 נכון למועד הגשת כתב ההגנה. כדבר שבשגרה, מעסיקה הנתבעת 1 עובדות בהיריון (ראה: סעיפים 10 ו-12 לתצהירה של הגב' גואטה חני אשר ב"כ התובעת ויתר על חקירתה הנגדית).

9.הנתבעת 2 מילאה תפקיד משמעותי ומרכזי בפעילותה של הנתבעת 1, מכוח מעמדה כעובדת. במסגרת זו הייתה הנתבעת 2 ועודנה אחראית על עיצוב הבגדים; ובתקופה הרלוונטית לתביעה זו, על הפעלת נקודות המכירה.

10.נאמר מיד, כי אין בידינו לקבל את הטענה לפיה יש לראות בנתבעת 2 כבעליה של הנתבעת 1, מקום שהטענה נטענה מבלי שהיא נתמכת בראיה כלשהי, אשר איננה בגדר רכילות גרידא.

11.התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת 1 כמוכרת, בחודש מרץ 2010 לקראת פתיחת סניף הנתבעת 1 באשדוד.

12.ערב קבלתה של התובעת לעבודה, לא הייתה התובעת בעלת ניסיון כמוכרת, ובפרט כמוכרת בחנות בגדים (ראה: עדותה של התובעת עמ' 5 לפרוטוקול מיום 4.12.2011 שורות 25-26, שם נשאלה התובעת והשיבה: "ש. לא מכרת בגדים בעבר? ת. לא").

13.בסמוך לקבלתה לעבודה מצאו הממונים הישירים על התובעת - מנהלת החנות הגב' עופרה ניסים, והגב' מעיין יוסף אשר התבקשה לסייע בפתיחת סניף אשדוד - כי התובעת איננה מתאימה לעבודה כמוכרת מההיבט המקצועי. בהקשר זה מבקשים אנו להפנות לעדותה של הגב' עופרה ניסים אשר נשאלה והשיבה: